בגרסה הקודמת הופיעו ציונים כמו Danger 84 או Big Money 78. הם נראו כמו בינה — אבל היו מספרים מומצאים: ערכים התחלתיים שנכתבו ידנית בקוד, ש״התעדכנו״ בנוסחה שרירותית מהשינוי היומי בלבד.

זו הבעיה הכי מסוכנת בכלי למידה: מספר בטוח־בעצמו שאין מאחוריו כלום מלמד אותך לסמוך על אשליה. זיהוי ״כסף גדול״ אמיתי דורש נתוני אופציות וזרימות מוסדיות שעולים אלפי דולרים בחודש — ואפילו אז הוא שנוי במחלוקת.

לכן כאן כל נתון הוא עובדה עם מקור: מחיר, שינוי, מיקום בטווח 52 שבועות, דיווחי SEC אמיתיים. את השיפוט — עושה הראש שלך. זו כל המטרה.

כשחברה מנפיקה מניות חדשות, החלק שלך בעוגה קטן — גם אם לא מכרת כלום. חברות קטנות שמפסידות כסף חיות מהנפקות כאלה.

S-3 הוא ״רישום מדף״ — הרשאה למכור מניות בעתיד. 424B5 הוא תשקיף של מכירה בפועל. הופעת S-3 לבדה אינה מוכיחה דילול מיידי, אבל S-3 ואחריו סדרת 424B5 היא תבנית שחייבים לבדוק לפני קנייה.

ברדאר העובדות תראה את הספירה האמיתית של דיווחים כאלה ב־12 החודשים האחרונים, עם קישור למסמך המקורי.

רוב המתחילים שואלים ״מה לקנות״. המקצוענים שואלים ״כמה״. הכלל שהמערכת אוכפת בדמו: אל תסכן יותר מ־1% מהתיק בעסקה אחת.

הנוסחה: סיכון לעסקה = כמות × (מחיר כניסה − סטופ). אם התיק 100,000$ והכניסה ב־50$ עם סטופ ב־46$, מותר לך לקנות עד 250 מניות (סיכון 1,000$ = 1%). בדיקת ההחלטה מחשבת את זה בשבילך אוטומטית.

R מודד כל עסקה ביחס לסיכון שלקחת. קנית ב־50$ עם סטופ ב־46$? הסיכון שלך (1R) הוא 4$ למניה. יצאת ב־58$? הרווחת ‎+2R. נעצרת בסטופ? ‎−1R.

סוחר עם 40% הצלחות בלבד אבל ממוצע ‎+2R על המנצחות — מרוויח. סוחר עם 70% הצלחות שנותן להפסדים לרוץ ל־‎−3R — נמחק. לכן היומן כאן מודד R, לא רק אחוזים.

מחקרי התנהגות מראים שרוב ההפסדים של משקיעים פרטיים לא נובעים מבחירת מניות גרועה — אלא מתזמון רגשי: קנייה אחרי עלייה חדה (FOMO) ומכירה בפאניקה, או ״מסחר נקמה״ אחרי הפסד.

לכן בדיקת ההחלטה שואלת אותך על המצב הרגשי לפני כל עסקה, ומורידה ציון בהתאם. המטרה היא לא לחסום אותך — אלא לגרום לך לראות את הדפוס שלך שחור על גבי לבן ביומן.

היא לא מנבאת מחירים, לא ממליצה מה לקנות, ולא מהווה ייעוץ השקעות. היא כלי למידה: נתונים אמיתיים, כללי סיכון, ומראה מול ההתנהגות שלך. החלטות בכסף אמיתי — רק אחרי לימוד מעמיק, ורצוי עם גורם מוסמך.